בתי הקברות של ניו דולין

זה לא פשוט לבנות בתי קברות כשהעיר שלך בנויה על ביצה. אי אפשר לחפור עמוק, או שהכל מתפורר. ואי אפשר להקים את בתי הקברות רחוק מדי מהעיר, כי עמוק מדי בביצה, התנועה של המים יסחפו את המתים הרחק משם. אז מאז הקמתה של ניו דולין, בתי קברות היו קטנים, מרובים, ופזורים ברחבי העיר, בתי קברות של שכונות, או של כנסיות קטנות, או של משפחות.

בבתי קברות באזורי ביצות, כך ידוע, יש תופעות שהמדע כבר שנים נכשל בלהסביר. will-o-wisps, אורות מנצנצים בלילות. אנרגיות זרות? רוחותיהם של המתים? גז פוספאן שמשתחרר ממערכות העיכול של הנקברים ומתלהט במגע עם האוויר? אין דרך לדעת. וזה גם לא ממש משנה. בכל העולם אנשים תמיד שמרו מהם מרחק. הם היו סכנה, רוחות רעות שמובילות אותך עמוק על הביצות, לטביעה, או לעולם הפיות.

בניו דולין קרה משהו קצר אחר.

בניו דולין אנשים לא עקבו אחרי האורות הללו.

בניו דולין, אנשים הזמינו את האורות אליהם הביתה.

כלומר, לא בכוונה. לפחות לא בהתחלה. אף אחד לא יודע בדיוק מה גרם לאורות המתים הללו לצאת מבתי הקברות. אולי בגלל שהם לא היו מגודרים, בהתחלה – אבן היתה שוקעת ועצים טובים לבניה היו נדירים מדי – אז לא היה שום מפתן או שער שיגביל את תנועתן של הרוחות. אולי, כמו הקולות האפרוריים יותר בעיר, הקרבה של בתי הקברות לבתים, והעובדה שרוב בני העיר בתקופה הזו גידלו חזירים בסביבות הבית – חזירים שהפרשותיהם פלטו עוד גז פוספאן – שגרם לתופעה הספק-כימית, ספק מטאורולוגית הזו לטייל מחוץ לבתי הקברות. מה שבטוב הוא שהאורות הללו היו מטיילים להם בחופשיות מחוץ לבתי הקברות, בין הבתים, ואפילו נכנסים דרך חלונות פתוחים.

הם גם לא היו סתם אורות צהבהבים. אפשר היה לראות וויל-או-וויספים בצהוב, אדום, ירוק ואפילו כחול, בהתאם לאופיים של הקבורים, התנהגות החיים, או (אולי) הרכב התזונה של חיות המשק. ניו דולין, מימיה הראשונים, היתה עיירה של אורות, עיירה צבעונית, עיירה מנצנצת וקסומה. אולי זה בגלל הכוחות הקסומים שחיו שם באזור לפני שבני האדם בנו את העיר. אולי, להפך, האורות הללו, והאופי שהם נתנו לעיר ולתושביה, הם מה שמשכו את הכוחות שמעבר להתיישב שם. אבל זה לא משנה. ניו דולין היתה, ועודנה, עיר זוהרת.

בתי הקברות של ניו דולין

Unrelated Incidents Uri_Lifshitz lisardggY